להקריב אהבה על מזבח האומץ
לפעמים אני מדמיין את אלה שהטילו את הקללה הארורה על האנושות, יושבים על כסאות אבן שחורים מגולפים בפרצופי שדים שצוחקים את סיפוקם על הצלחת...
שזוכרים זה אחרת
כשזוכרים זה אחרת. כשזוכרים שגלידה נמסה די מהר - לא מתעכבים באכילה שלה. מתרכזים בליקוק ובטעם ודואגים להניח דברים אחרים בצד ולתת את הקדימות...
אנחנו מוכרים שעות
אנחנו מוכרים שעות. מוכרים את גרגרי החול של דקות החיים שלנו. מוכרים את הכוכבים הקטנטנים האלה שלפעמים ניצתים בעיניי שלנו כשהלב שלנו מתרחב...