אנחנו חיים על אדמה בולעת.
בולעת זמנים ותרבויות שלמות, בולעת ארמונות ומקדשים, בולעת שדות קרב ומקומות של קדושה נוצצת. עם הזמן, הרוח, המים, השמש והאנשים מפוררים את שהיה פעם לאבנים, לחולות ולאבק והכל נבלע באדמה. כן - האדמה שלנו בולעת. בולעת וזוכרת.
כאשר נשלחתי על ידי הגבירה הקוסמית להיות לעזר לשבט אשר חי בביצות החולה לפני מאות אלפי שנים, לא ידעתי למה לצפות.
לא ידעתי שאפגוש אדמה מוצפת בביצות, מנוקדת במעיינות ורוטטת מקדושה, לא ידעתי שאפגוש אנשים שכבר הכרתי מתקופות חיים אחרות ומתקופת חיי זו עכשיו - אנשים שאהבתי ושאני עדיין אוהב מאוד - לא ידעתי שאפגוש בשאמן שכל כך תאהב אותי עד שתאמץ אותי לשבט אנשי הציפורים ואף תקשור אבן בעבורי על השרשרת שלה, לצד שלל האבנים של כל שאר אנשי השבט, לא ידעתי שכל האהבות בהן נאהבתי תהיינה הצלתי, ולא ידעתי שהטורף הצמא לדם שאני מחזיק חזק חזק במצולותיי, יהיה צריך להיות משוחרר מכלאו.
מסע בזמן הוא עניין מסוכן בכל דרך ותמיד.
כמה טוב שהמסע הזה נוהל בידיים נשיות של אהבה ואיכפתיות אמיתית.