ברכה
"ברכה מקדשת את מתת החיים, ומקרבת את המברך לנותנת אותם", כך היא התנועה האחרונה בתנועות חיי הנצח. תנועות חיי הנצח הם אסופה של חוקים קוסמיים אשר אלה שהגיעו להכרה שאין סוף - יש רק שינוי אינסופי של צורה, חיים על פיהם (תנועות נצח נוספות והסברים עליהן נמצא למצוא בספר "אנחנו חוזרות" באתר כאן תחת הלשונית "חנות").
אני אָיוֹן - נושא הברכה והזכרונות של עולמה של האם הקוסמית (עוד עליי, על דרכי ועל המשמעויות שלה בעולם, ניתן לקרוא בספר החינמי "זכרונות רחוקים" גם כן באתר ממש כאן). בדרכי יש מספר טקסים, מסורות וברכות. אשתף את הברכה אשר פותחת כל טקס וכל פעולה משמעותית שאנחנו עושים עם ולמען מעגלי אנשים, קהילות ומשפחות.הברכה היא קצרה מאוד ועדיין, בעיניי, מאוד מאוד משמעותית:
אנחנו מברכים את רחמך הקדושה אמא, ומודים על החיים - מודים על חיי קשתות מלאים בצבעים ויופי.אנחנו מברכים את שדייך האדירות אמא, ומודים על השפע - מודים על כך שתמיד, תמיד, תמיד יש לנו יותר ממה שאנחנו צריכים.אנחנו מברכים את לבך הטוב אמא, ומודים על האהבה - מודים על כך שאנחנו צפים בים אהבתך המופלאה בדיוק כפי שהכוכבים צפים בים החלל האינסופי.אנחנו מודים על עינייך היפות אמא, ומודים על כך שאת תמיד רואה אותנו בטוב.
ברכה זו, בעיניי, לא רק מברכת את אם האמהות - גבירת הבריאה - זו שממנה הכל נבע ונובע ואליה גם ישוב בתום כל התבניות - אדונית לבי, וכמובן גם מודה על הכל, היא גם נותנת לנו פרופורציות בהירות ומראה לנו בעצם איפה אנחנו ומה קורה איתנו ובחיינו.
אנחנו רגילים מאוד לראות את הבעיות, להתעסק במה שחסר, לראות את העוול ואת מה שלא מתאים, ולהתמקד בצורם, בכואב ובאפל. אם חזרנו הביתה מיום של עבודה, הסתובבויות או בכלל, ולא נפלה עלינו הארה גדולה, רוב הסיכויים שכאשר נתבונן על היום אחרונית - נזכר בצרימות ובכהויות שבו.
מעט מאוד נדבר על כך שהיינו מוקפים בצבעים וביופי... לא תמיד נזכור שגם ביום רגיל שברגילים אמא אהבה אותנו כך שלא נדרסנו, לא חלינו במחלה סופנית ולא נחטפנו על ידי אירגוני טרור... לא נזכור שלא רעבנו היום ולא צמאנו וגם לא רעדנו מקור בגלל שאין לנו בגדים.
בדרך כלל, כל הדברים המופלאים שאמא נותנת לנו ושמקיימים את חיינו בטוב ובנועם, נעלמים מאיתנו - הם דבר שבשגרה ולכן נחווים כשקופים רוב הזמן. ואילו הכאב והחוסר מאוד צורחים וזועקים לתשומת לב, ואותם נראה ונשמע.
אז הברכה המופלאה הזו מזכירה לי את המצב האמיתי ושברוב הזמן קורה איתי ועם רוב האנשים הסובבים את חיי:
אנחנו חיים בתוך יופי מטורף וקסום.טה-רה (אהבת חיי) ואני, חיים בגליל המופלא וכאן קל מאוד לראות את היופי. אולם גם בעיר ישנם עצים מופלאים, גם בתוך הבטון יש כיכרות עם פרחים וכעט בכל מקום רואים שמיים כחולים ואפילו לבנה קסומה בערבים ובלילות. אנחנו חיים בתוך קשתות רבגוניות ורק להתבונן על צבעי וצורות העיניים השונות שחולפות על פנינו במדרכה, וכבר אנחנו בתוך יופי מופלא.
כולנו חווים שפע. כולנו חווים בית שאפשר לחמם, בגדים שניתן להתעטף בהם, אנחנו לא רעבים כמעט בכלל ויש לנו כל כך הרבה. נכון שלא כולנו חיים את כל החלומות שלנו כרגע ונכון שיש לפעמים צורך בהידוק חגורה ובחיסכון, אבל באמת - יש לנו כל כך הרבה ואפילו כל כך מפנק. אנחנו חיים בשפע.
אהבה מקיפה אותנו תמיד ולעולם. האהבה הזו בדרך כלל נעלמת ולא מורגשת, אולם היו סמוכות ובטוחות וסמוכים ובטוחים, האהבה הזו היא הדבר שמקיים אותנו בחיים האלה. האהבה הנעלמת של אם האמהות שומרת עלינו, מצרפת מיקרים אל חיינו כדי שנחווה טוב ונועם וכדי שנגדל, האהבה הזו ממלאת את הלב שלנו בכוח ובתקווה יחד עם כל נשימה כך שאנחנו יכולים לעמוד אל מול הטירוף והשיגעון של מה שקורה בעולמנו כיום, האהבה הזו נותנת לנו חלומות לרדוף אחריהם ותקווה לדעת שיש סיכוי לנו, לילדינו, לתרבות שלנו, ובכלל. אנחנו חיים מאהבה ולא משום דבר אחר.
ובתוך כל זה, אמא שלנו, האהובה והאינסופית, רואה אותנו בטוב. לא מוותרת עלינו, לא מתייאשת מאיתנו, לא מפנה אלינו עין מאשימה ומוכיחה ודורשת עונש - לא רואה אותנו בעין רעה. הרחם הקדושה הראשונית, כוח הבריאה הנצחי, רואה אותנו רק בטוב ושולחת עלינו רק טובות.אנחנו תמיד בתוך אהבה וסליחה ורצון להיטיב.
כך אנחנו באמת חיים, וכך הברכה הזו מזכירה לנו מה שבאמת קורה כאן.
אני גם מזמין כל אחד וכל אחת לקחת את הברכה הזו לעשות בה שימוש.
לפני טקס או מדיטציה מיוחדת, רגע לפני אירוע משמעותי או בתחילת מסע חדש, אפשר לעצור לשתי דקות, לנשום עמוק ולדבר את הברכה המופלאה הזו אל אם האמהות ואל עצמנו. כי הרי תנועת הנצח האחרונה מלמדת אותנו שכאשאר אנחנו מברכים, אנחנו לא רק מקדשים את החיים שניתנו לנו (אמא אדמה נתנה לנו גוף ואם הבריאה נתנה בנו את ניצוץ הנצח שהוא אנחנו), אלא ממש מתקרבים אליה. אני חווה את ההתקרבות בתחושה של הנשאות - אנרגיות נעימות ממש נושאות אותי - את מהותי הנשמתית - קרוב יותר אל התגלמות האהבה האחת - אמא. ובעיניי אין חוויה יותר מענגת, קדושה ומושלמת מהקרבה אליה - הגבירה.
וכך, בבריאה מלאה בתדרים, במקומות קסומים ומופלאים, במימדיי קיום, בצורות חיים, בכוכבים צבעוניים ובאנרגיות המסתחררות סביבנו כקשתות שלאחר גשם ביום אביבי נהדר, לנו - נשמות נצחיות, אהובות ומוארות שכמותנו - מותר לבחור.
מותר לנו לבחור מהי החוויה שלנו.
מותר לנו לבחור מה חשוב, מה מרכז הכובד של הדברים ושלנו.
מותר לנו לבחור לאיזה כיוון נפנה את מבטינו.
מותר לנו לבחור להתלונן או לברך.
מותר לנו לבחור לכאוב או להודות.
מותר לנו לבחור להיות בודדים בעולם קשה או להיות קרובים אליה ואל ידיה שרק מחכות לחבק אותנו אל לבה.אני מאחל לכולנו ומברך את כולנו שנשכיל לבחור כך שהימים שעוד נותרו לנו בעולם הזה, יהיו ימים של נועם ושל טוב ושיקרבו אותנו יותר אל מהותנו האמיתית.
אני אוהב אותך
