אהבה שנצמדת לנשמה
כשאני מתכונן לכתוב על אחד השיעורים המרכזיים בחיי אותו למדתי מהחונכות שלי, אני נזכר במכנסיים שלי - מכנסיים שחורים איתם ישבתי במפגש קדוש על האדמה לצד האש ומתחת לאורנים. בסיום המפגש המכנסיים היו מלאים בשרף שלא ירד בשום צורה, ואחרי הכביסה הוא גם הפך לכתמים לבנים ולא הייתה ברירה אלא להפטר מהמכנסיים כי השרף פשוט לא היה מוכן לעזוב אותם.
הוא אחז בהם כמו שדרקונים אוחזים בחלומות שלהם, כמו שקשתות בענן אוחזות בריצודים שלהן, וכמו שאמא אדמה הטובה אוחזת בנו ולא מניחה לנו להתעופף לכוכבים אלא מושכת אותנו אליה באהבתה כל הזמן.
"אהבה נצמדת לנשמה ולא משחררת אותה גם עם המוות."
זה השיעור.
משפט פשוט ולא מתיימר לגדולות ועדיין כזה שאם יורדים למשמעויותיו, הוא מרעיד עולמות.
השיעור אומר שבכל פעם שמישהו אוהב או אוהבת אותנו, האהבה הזו יוצאת מתוך הלב שלו או שלה ו"נדבקת" על הלב שלנו. האהבה הזו נצמדת אלינו ולא עוזבת לעולם.
אהבה היא כוח בורא.
כאשר אנחנו נאהבים על ידי מישהו - האהבה בוראת אותנו, מתווספת לנו, הולכת איתנו אחר כך... לעולם.
הלב שלנו מכוסה באהבות רבות בהן היינו אהובים ואהובות בתקופות חיים רבות.
אהבות שבין אמא לילדים, שבין בני ובנות משפחה, שבין חברים וחברות, שבין מורות ומורים לתלמידים, אהבות שבתוך זוגיות ואינטימיות.
כל האהבות הללו שחווינו, נמצאות איתנו כרגע בזמן הזה ממש.
הן צמודות ללב שלנו ולא מרפות.
כמו שרף שלא מניח למכנסיים, כמו ידיים שמחזיקות את הידית של הקרון ברכבת ההרים הדוהרת למטה, כמו שלהבת לפתיל של נר, כמו חד הקרן לקסם שבלבו.
הלב שלנו מוקף אהבות רבות.
הלב שלנו מוקף אהבות אמת.
הלב שלנו מוקף באורות נגוהות של אהבות אדירות שהיו לנו בעבר והן עדיין - נצחיות וחיות לעד - בתוכינו ואיתנו.
רק לעצום עיניים ולחוש, ונחווה את הברכה.
רק להתרכז רגע, והחסד המופלא הזה יהיה איתנו.
רק להסכים ולהניח, והאהבה הזו תבשם את חיינו שוב..
אנחנו חיים בתוך אהבה ממש כפי שהדגים חיים באוקינוס.
התברכנו.
