האורקול הקדום של יפו
האורקול הקדום של יפו
הקיץ בשיאו.
החום סביבנו וזה אומר שרבות ורבים פוקדים את החופים בנסיון להקל על החום דרך התחברות עם אמא ים הטובה.
כיוון שכך, אני מבקש לפתוח אפשרות לא רק להגיע לחוף כדי לרחוץ בו אלא כדי להתחבר לאם הקוסמית של כולנו דרך הזכרונות שנמצאים בחול. לא מדובר בכל חול. מדובר בחול הנמצא בחוף אחד מאוד מסויים - חוף יפו.
אני יודע שבדרך כלל אנחנו מחפשים את הקדוּשה במקומות לא רגילים, אולם בחוף הלכאורה פשוט ויומיומי של יפו - זה שלידו יש סחלב, פלאפל וברד בצבעים שונים - בחוף הזה החול זוכר קדוּשה של ממש ופלאות רבות גם כן.
כדי לספר מה החול של החוף הקטן והמיוחד הזה זוכר, יש לדבר על אחת מהדרכים העתיקות שהייתה קיימת בארצנו לפני אלפי שנים וכמעט כל אזכור שלה וזיכרון ממנה נעלם לגמרי. שרידים בודדים נותרו בפולקלור ובמיתוסים ואולם פעם היא הייתה דרך אדירה שהתקיימה ממש כאן בארצנו במרכז התרבות הישראלית העכשוית... בחוף יפו!
כן, כן - ממש בחוף יפו קרו דברים של ממש.
כדי לדעת את הסיפור הכולל והשלם יותר לגבי מה שהתרחש ביפו (מלבד הדברים אותם אכתוב כאן עוד רגע ממש) אתם מוזמנים לקרוא את הספר "אנחנו חוזרות" (שניתן לרכישה בלשונית ה"חנות" באתר זה ממש), שם מתוארת בצורה מלאה כל הנביעה הרוחנית/מיסטית/קסומה שסביבה הדרך הקדומה הזו נסבה.
אי שם לפני שנים רבות מאוד, אלפים של שנים, הרבה לפני ששבטי ישראל הגיעו לארץ, הרבה לפני הכנענים והפלישתים ושאר השבטים שהיו כאן, הרבה לפני שאלה שכתבו את ההסטוריה ישבו לכתוב אותה, היו על החוף העיוורים והעיוורות של המגדל. הם היו אבן שואבת לעולים לרגל מהעולם כולו, הם היו עמוד של אור הקורן את הכוח של גבירת המצולות בעולמנו, הם היו נותני ההדרכה והתשובות, הם היו המילה האחרונה בכל מחלוקת, והם נקראו "האורקול של 'זו של הים' ".
האורקול של "זו של הים" היו נשים וגם גברים. זוהי אחת מהדרכים של הגבירה אשר מאפשרת גם לגברים למצוא את עצמם בתוכה.
על החוף היה מבנה עגול וגבוה - מגדל של אבן שהיה לא רק ביתם של האורקול אלא גם מקום ההכשרה של אלה שהיו אמורים לבוא אחריהם.
על פי המסורת תמיד היו 3 אנשים שהיו האורקול.
רק 3 ולא יותר.
רק 3 ולא פחות.
תמיד 3.
לעולם האורקול היו עיוורים בגופם הפיזי.
רבים מהם נולדו כך.
כיוון ששמם של האורקול של 'זו של הים' היה ידוע במרחקים, כשהיה נולד ילד עיוור הביאו אותו הוריו כדי לנסות ולהתקבל ללימודים במגדל ובכך לקבל אפשרות לקיום מכובד בעולם. מובן שלא כל התינוקות התקבלו ללימודים אולם רובם מצאו בית ומקום במגדל. גם אנשים אשר התעוורו במהלך חייהם מצאו את דרכם את המגדל. כאן המבדקים היו הרבה יותר מדוקדקים ורק מעטים מאוד עברו אותם והצטרפו אל המעגל של האורקול.
אלה היו רוב האנשים שהגיעו אל המגדל. ידוע גם שמדי פעם, אחת לכמה דורות הייתה מגיעה אישה או גבר שנמשכו אחר קריאתה של גבירת הים ואחר קריאת המגדל הקדוש כדי להיות אורקול גם כן והם רואים.
והיה והם עברו את המבדקים והוחלט להתחיל את הכשרתם, ניתנה להם הבחירה: להתחיל את ההכשרה בדרך ותחילתה הייתה ברעל שטופטף לעיניים ועיוור אותן לתמיד, או לעזוב. הסיפורים העתיקים מספרים שרוב אלה שהצעה זו ניתנה להם עזבו את המקום בשברון לב גדול, אולם היו כאלה אשר היו מוכנות ומוכנים להקריב את ראייתם הגשמית ואכן הפכו להיות חלק מהאורקול של 'זו של הים' ועשו נפלאות בימיי חייהם.
אז מי היו האורקול?
מי היו ה 3 שזכו לכזה שם ותהילה ברחבי כל המזרח התיכון הקדום ואף רחוק ממנו?
ובכן, אלה היו אנשים אשר הוכשרו לראות אל תוך מצולות הים. עינייהם שהיו עוורות לפיזי, אפשרו לעיניים אחרות, פנימיות/רוחניות/צלולות/מקודשות להפקח אל תוך המצולות. ובתוך המצולות הייתה - 'זו של הים'. יישות קסומה של ממש אשר נשאה בדמה את כוחותיה של אם הקסם בעצמה - דום-נו, ובלבה את קולה המזוכך והטהור של האם הגדולה והאדירה של כולנו.
היא חייתה במצולות לא רחוק מחופי יפו שלנו ממש.
בימים הרחוקים כולם ידעו שהיא אחת מהתגלמויותיה המיוחדות ויוצאות הדופן של האם הגדולה וצלמיות רבות שלה עיטרו מזבחות ביתיים רבים, אולם ככל שעולמנו נפל אל תוך פחדים ושטיפות מוח קשות, החלו לראות אותה כמפלצת מעמקים נוראית שאמנם יש לה ידע רב ותבונה אדירה, אולם היא טורפת אנשים, סירות שלמות ואף יותר מכך.
האמת כתובה במשפט אחד שבעיניי הוא יפהפה בספר "אנחנו חוזרות": "...הם לא ידעו שהיא הייתה מטביעה וטורפת רק כאלה שגאוותם הייתה גבוהה מגובה ראשם..."
תפקידם של האורקול, כל ה 3, היה לצלול בעינייהם הפנימיות אל המצולות, להגיע עד ל-'זו של הים' הקדושה ולשאול אותה את השאלות אותן הציגו בפניהם האנשים שבאו לקבל את עזרתם.
טקס הראייה שלהם היה כזה שלכל שאלה נדרשו כל ה- 3. כך הם אספו בכל טקס ראייה מידע רב ככל הניתן מגבירתם ששכנה במצולות והיו יכולים לעזור יותר למבקשי התשובה.
לגבי הכשרתם של האורקול: ההכשרה הייתה ארוכה וכלל לא פשוטה. היא כללה במיוחד הרבה עבודה עם אמא ים. כידוע אמא ים היא לא רק צילומי שקיעה נפלאים שיש על לוחות שנה. אמא ים היא גם סערה וסופה, היא גם טביעה ומערבולות והיא גם הרבה מאוד יצורים תת ימיים שאינם רוחשים אהדה רבה לבני האדם שמהם דייגים רבים יוצאים אל הים וצדים אותם ואת יקיריהם. שנים רבות עברו בטרם החניכות והחניכים הצליחו למצוא את דרכם בהרמוניה העדינה שבין הים השקטה לבין אם הסערות והסופות. ורק אחרי שיכולת זו נרכשה, החל המסע הארוך לרכישת אמונה ועיניה הטובה של 'זו של הים'.
כיוון שבמגדל חיו אנשים לא מעטים ברוב הזמן וכולם ככולם היו עוורים, כלכלת המקום נשענה על תשלומי מבקשי התשובות וכמובן על תרומות, מתנות, מענקים ושירותים שניתנו להם בהתנדבות.
היפה הוא, שלעולם אנשים אלה לא צברו ממון ולא הפכו לעשירים. בדרך מופלאה תמיד היה להם בדיוק כפי צרכיהם. מעולם לא היו להם סוסים או חמורים או אפילו גמלים, מעולם לא הרחיבו את המבנה של המגדל ומעולם לא אגרו הרים של מטבעות.
תמיד היה להם את שהיו צריכים ויותר מכך - לא.
הם לא חיו בחוסר (לפחות לא אלה שאני הכרתי) והייתה נוחות נעימה במגדל ובחדריו, אולם אף פעם לא נמצאו במצב שבו היו יכולים לפזר או לבזבז את כספיהם. בדיוק לפי הצורך ודי.
למרבה הצער, כמו דרכים אחרות וקדומות של הגבירה, גם דרך זו לא מצאה בתוכה את הכוחות לעמוד אל מול אלי האור הצעירים שהגיעו לעולמנו (אפשר לקרוא יותר על כך בספרים מכשפה, אנחנו חוזרות, המים רפאו אותי, ונוצה אדומה – תוכלו למצוא את כל אלה גם כן בלשונית ה"חנות" באתר הזה). פחות ופחות עיוורים מצאו את דרכם למגדל ולבסוף הוא ננטש לחלוטין כאשר אחרונת הזקנות שהוכשרה להיות אורקול מתה ממרק מורעל שהוגש לה על ידי מי שהתיימרה להודות לה על שירותיה הטובים.
המגדל הוכרז כמקולל וכשייך למפלצת הנוראית של המצולות, ולבסוף, מרוב פחד ובורות הוא גם נהרס לחלוטין כאשר את רוב לבני האבן מהם היה עשוי זרקו אל הים כדי שישחקו עד דק ולא יוותר מהם דבר.
האורקול של 'זו של הים' היה קיים דורות רבים והיה אחת מהפנינים המופלאות שבארצנו.
עדיין חוף יפו (זה שמשקיף לסלע אנדרומדה) זוכר אותו בגלל שהחול שלו הוא בעצם שרידים של אותן לבני אבן של המגדל, ושר את שיריו המופלאים באזני אלה שלא רק שומעים אלא יודעים להאזין באמת.
אז קחו את עצמכם, ארגנו בגדי ים, אבטיח קר והרבה שמחה, עלו על המכונית וסעו מעט - יש להגיע רק עד ליפו, הניחו מנחה על הגלים לכבוד 'זו של הים' ולכבוד האורקול האבוד שלה ופתחו את עצמכם לקסם - אין לדעת מה יעלה מתוך המצולות במיוחד בעבורכן ובעבורכם.
כן – ארץ ישראל משופעת באוצרות רוחניים והם בקרבת מקום מאוד – יש רק להפתח לקולות העבר ודברים כבר יקרו.
אני אוהב אותך
