זכרונות לעתיד
לזכרונות יש כוח אדיר. יש להם השפעה אדירה על חיינו ביום יום, על חיי הקדוּשה והרוחניות שלנו ועל הערכים, הבחירות והדרכים אותן אנחנו בוחרות ובוחרים לחיות בעולם.
כיוון שאני איון, כלומר הנושא של ברכתה של האמא האהובה של כולנו בעולם, אני מסתובב עם מתת - מתת שיש לכל איון באשר הם - מתת הזיכרון. לי ולשאר אחיי לדרך (רק גברים הם איון) המוות הטובה אינה סוגרת את השער אל הזכרונות מתקופות החיים הקודמות שלנו. כיוון שכך אנחנו זוכרים הרבה. הרבה מאוד. ובמקרה שלי הרבה מאוד מאוד מאוד.
המתת הזה מגיע עם אושר גדול הכולל ידיעה של איך יכול להיות כאן, הרבה ידע שנאסף ושיכול להיות משותף עם הרבה אנשים ובכך להיטיב את חייהם האישים ואת העולם בכלל, וכמובן הידיעה של כל הנשים והגברים שחלקו איתי את חייהם ושהיה לנו טוב ביחד.
כמו לכל דבר בעולמנו, המתת מגיע עם מחיר. המחיר של הזכרונות הוא הגעגוע. הגעגוע לעולם שפוי ושמתנהל בדרכים של אהבה ולא של מלחמה, געגוע לדרכים הקדומות שחגגו את עולמה של האם הגדולה של כולנו ושל הנשים בכלל, וכמובן (וזה החזק מכל בעבורי) געגוע לנשים הטובות ולגברים שאהבו אותי ושאני אהבתי ושהיה לנו טוב בביחד שלנו. אני זוכר אותן ואותם, אני עדיין מרגיש את הרגשות העזים אליהם ואילו הם כבר מזמן אינם. ואם אנחנו נפגשים בחיים אלה - הם חדשים ואני עם הישן והפער הוא תהום כמעט בלתי אפשרית.
מובן שאני משלם את המחיר באהבה ושמח על המתת שלי - אין בי תלונה כלל. הסיבה שאני מדבר בכלל על הדברים היא כי לדעתי יש במתת הזה ובמחיר שלו כלי שיכול לעזור לרבות ולרבים מאיתנו:
אני מלמד את עצמי לשמוח בחיים של כרגע.
ברור לי הפיתוי של לזכור גלגולים - זה הרבה יותר מיסטי והרבה יותר רוחני והרבה יותר נוסטלגי שכן שם היה בדרך כלל יותר טוב. ברור לי מדוע תלמידים ואנשים נוספים מגיעים אליי ושואלים האם אני זוכר אותם מתקופת חיים אחרת והיו רוצים גם לדעת שאכן אני זוכר ובאיזו דרך. ברור לי מדוע המשיכה לזמנים אחרים ולמערכות יחסים אחרות היא מאוד מקסימה ומפתה, ועדיין, בעיניי, היא מגיעה מגעגוע.
וכמו שלמדתי מהשאמן האדיר מהמאיה, עורב לבן - געגוע הוא ביזוי מתנת הרגע.
ומה זה אומר לי?
לי זה אומר שאמא אדמה נתנה לי חיים כרגע. היא הביאה אותי לכאן ולעכשיו אל האנשים ואל המצבים שהיא מבקשת ממני לקחת בהם חלק.
היא לא שלחה אותי חזרה למה שפעם היה, ולא בנתה פעמיים את אותה התפאורה לחיי - היא הניחה אותי כאן ועכשיו.
וגם (!) - הנשמה שהיא אני הסכימה לדבר והחליטה להגיע לכאן ולא לנסות לשחזר משהו אחר - הנשמה (וכמו שהשאמן האהובה אבן אדומה מנוקדת שניתן לשמוע אותה במפגשי "זמן אדמה" אומרת : "נשמות לא טועות - אנשים טועים") רוצה לחיות בעולם הזה על כל כאביו וענייניו.
אני לוקח לעצמי את העבודה של להסכים לכל אלה.
למרות הפיתוי של העבר הרחוק ולמרות הטוב שהיה לנו שם והחופש להיות ולעשות, ולמרות מערכות היחסים הנפלאות ולמרות כל הכוחות שהיו לנו וכל וכל וכל וכל... אנחנו עכשיו כאן. לכאן נשלחנו, כאן הושמנו, וזו הבחירה של הרחם הקוסמית האדירה בעבורנו. ובשבילי - באופן אישי לגמרי - אם זה הרצון של האם האדירה, זה גם הרצון שלי - אני בוחר בו להיות שלי ודי.
ואז נשאלת השאלה - אם זה כך, מדוע בכלל לעסוק בזכרונות ואף לכתוב עליהם למעלה מעשרים ספרים (באתר זה, תחת לשונית "חנות" תוכלו למצוא את כל קטלוג הספרים שלנו)?
ובכן, כמו שכתבתי בתחילת דבריי - לזכרונות יש כוח אדיר עלינו.
אני מאמין שאם אנחנו יכולים לקחת מהזכרונות השראה ולימוד לגבי איך אפשר לחיות ואיך כדאי לחיות, ולהתחיל וליישם את כל אלה כאן - עשינו את מה שבעבורו זכרונות נמצאים לנו.
בעיניי הדבר הוא לא לחזור אחורה אלא ללכת קדימה - לשתות את הזכרונות שלנו כמים המשקים את שורשי עץ החיים שלנו, ללמוד מהם, להתמיר אותם לבחירות ולתלות על הענפים שלנו מציאות המושפעת נכון מהם. לא לתלות פירות געגוע או רצון להיות שם, לא לתלות פירות שחזור של מה שהיה ולא לתלות את העצבות של הפער בין העולמות - לתלות על עץ החיים שלנו פירות של עתיד ושל תקווה ושל צמיחה וגדילה והתפתחות.
יש לזכרונות שלנו הרבה כוח - בעיניי החוכמה היא לא להתלות עליהם בגעגוע, נוסטליה או סוג אחר של התרפקות, אלא ללמוד מהם ולקבל מהם השראה לחיי עתיד הרמוניים ויפים יותר לנו ולאלה שסובבים אותנו.
ולכל אלה ששואלות ושואלים האם אני זוכר? - בדרך כלל אני זוכר, אבל... אני יותר שמח לחבק עכשיו ולצחוק ביחד כרגע כי עוד שניה גם הרגע הזה יהיה לי רק לזיכרון ואני רוצה להיות בו הכי שרק אפשר שבריר לפני שהוא חולף ממני והלאה.
אני אוהב אתכן ואתכם וחוגג את פגישותינו המחודשות בחיים הללו וטוב לי ללכת צד בצד בדרך הטובה גם עם הגוף הנוכחי שלכן ושלכם.
