להיות כיכר עם עץ
להיות כיכר עם עץ
אל תהיה כיכר עם פרחים - תהיה כיכר עם עץ - כך אני תמיד מציע לתמידים שלי - כיכר עם פרחים יפה לרגע ובשניה שהם נובלים, עוקרים אותם והם מתים, ובמקומם שמים פרחים אחרים - חדשים שיחזיקו שוב למספר שבועות וימותו גם. כיכר עם עץ היא לשנים רבות והעץ לאט לאט צומח עד למקום של פריחה נהדרת ואולי אפילו פירות (אצלינו בכפר יש כמה כיכרות עם עצי זית שממש מגיעים לנתינת פירות).
כפי שאני רואה את זה - הדרך הרוחנית דורשת התמדה והרבה מאוד סבלנות. זה לא משהו שברגע קורה - זה לא דבר שבסדנת סופשבוע מביא אותנו לסופה של הדרך.
כמה התמדה יש לנו אל מול מצבים בהם הסיכויים הם ממש לא לטובתנו - יעיד עלינו ועל ההצלחה הנפלאה שלבסוף מביאה אותנו אל המקום בו רצינו להיות.
בעיניים שלי העולם הרוחני נחלק לשניים:
לחלק הראשון אני קורא "מיסטיקה" ולחלק השני אני קורא "התפתחות רוחנית".
"מיסטיקה" בעבורי היא סדרה כמעט אינסופית של טכניקות אותן ניתן ללמוד מספרים, בקורסים ובאופן פרטי עם אנשים. כלים אשר נותנים לנו דרך לעזור לעצמנו ולאחרות/ים בעולם (קריאה בקלפים או קפה וכו', ריפוי מיסטי, מדיטציה, הרפיה, נלפ, דמיון מודרך, שיחזור גלגולים, הליכת גחלים ואלה רק דוגמאות ספורות ממש מעולם הכלים הנפלאים הזמין לנו בתקופה הזו).
"התפתחות רוחנית" היא הדרך שאנחנו עושים ועושות כדי שבכל יום נהייה יותר ממה שהיינו אתמול. יותר פתוחות, יותר קרובים לעצמנו, יותר חומלות, יותר פתוחים - יותר אנחנו.
את המיסטיקה אפשר ללמוד ברגע ואם יש לנו כישרון - גם לשלוט בכלי אותו למדנו ולהיות מעולות בו.
התפתחות רוחנית זה כבר עניין אחר - כאן זה מסע. אין קיצורי דרך, אין קפיצות דרך, ואני לא מכיר שום כישרון שעוזר כאן - כאן אלה חפירות ארכיאולוגיות שמוציאות המון אדמה וזבל מתוכינו עד שמגיעות לאיזה אוצרון קטנטן ומופלא, כאן זה מסע טיפוס על הרי קושי והרגלים וחינוך, מסע של אלפיניסטים ממש עד שמגיעים לאיזו פיסגה מופלאה, חווים את האושר שבגילוי ובשינוי... רק כדי לראות את ההרים הבאים עליהם יש לטפס.
מסע רוחני הוא עבודה הקשה.
ולמה הוא כזה?
כי בעצם מסע רוחני הוא מסע אל עצמנו.
אני לא מאמין שעלינו להשתנות. אני מאמין שהמסע הוא מסע של היפרשות - ממש כמו ניצן שמבקש להפרש אל כל הפוטנציאלים שבו ולכן עוקב אחר האור - אחר השמש - ומנסה להפתח, להפרש, למצוא ולהוציא את ניחוחותיו ואת צבעיו ואת שלל איכויותיו לעולם.
וזה, רק זה, כבר דבר בתרבות אשר מלמדת אותנו להיות הכל רק לא את עצמינו - לשים מסכות ולהיות נורמאלים וכמו כולם ורק לא להיות באמת אנחנו.
ואם כל זה לא מספיק, המסע אלינו הוא בעצם מסע אל אהבה שכן אנחנו עשויות ועשויים מאהבה. כן - אנחנו אהבה בהתגלמות.
ואהבה היא דבר חמקמק, אהבה היא דבר שיש ללמוד לזהות אותו, אהבה היא דבר קדוש. והיא אף פעם - אף פעם - אף פעם - לא באה בקלות.
יש לעבוד בעבורה, יש להשקיע בה ויש להרוויח אותה בכל רגע מחדש.
למה? כי אנחנו מופלאות ומופלאים וזה היחס המגיע לנו - אנחנו אהבה ועל כן יש להשקיע בנו - בעצמנו - באור הנהדר שהוא אנחנו.
אז - לכל אלה שנמצאות ונמצאים בדרך ולכל אלה שרק עכשיו מצטרפות ומצטרפים אליה, קחו נשימה עמוקה, שנסו מותניים, הדקו את כל החגורות ואת כל התרמילים - התמדה וסבלנות הם הכלים החשובים ביותר שיהיו לכן ולכם בדרך. והידיעה שגם אם הסיכויים להצלחה הם מזעריים, אפשר, אפשר, אפשר!
בואו נהייה כיכרות עם עצים שיש סיכוי שגם יתנו פעם פירות...
אני אוהב אותך
