נדין ומוכר העפיפונים
השמיים סגריריים, אנחנו יומיים אחרי הגשם, אני נעניתי בשמחה להזמנה של טה-רה לצאת לצייד פטריות ביער ואנחנו על הכביש המתפתל (דרך נופית) ביער אחיהוד. הרוח נושב בחוזקה והצמרות רוקדות בתוך השירים שהוא שר להן אי שם למעלה וכאשר אנחנו עוברים לצד קבוצת עצי זית שגם בעליהם הרוח משחק ומשתובב... כל העצים פתאום כסופים. כסופים ממש – לא אנרגטית או מדיטטיבית – הרוח הפך את עליהם כך שהעצים כסופים ממש.
מיד אני נזכר.
נזכר בעץ הכסוף מתוך המיתוס הישן על נדין ומוכר העפיפונים. והזיכרון הזה טורק אליי את כל הסיפור על האופן שבו המיתוס הזה הגיע אליי.
אני מחליט לשתף:
זה היה יום קייצי ונעים. הרוחות נשבו היטב על האי המבורך אולם הערפל לא מצאה אותנו ראויים לביקור כבר ימים רבים. השמש, לעומתה, החליט שנעים לו בחברתנו והיום היה שמשי ונעים ביותר.
בעודי הולך לעבר מקום התרגולים של הנדודים במימדים הנסתרים, ראיתי את אחת החונכות שלנו - באהינה (סהר הלבנה) ששמה אוֹסוֹל יושבת עם אחד מאחיי הגדולים יותר שגם הוא הובא אל האי המבורך כדי להיחנך אל דרכינו הנשמתית - איון. הקפדתי לשמור מרחק כי ראיתי שהם בתוך שיחה, אולם כאשר עינה של אוסול קלטה אותי, היא סימנה לי להתקרב ולהצטרף אליהם.
"אני עומדת לספר את המיתוס על נדין ומוכר העפיפונים, שב עמנו ושמע אותו גם אתה."
"דוֹנְיָאק?" שאלתי בעודי מתיישב על האדמה לצידם.
"בדיוק - דוניאק - מוכר עפיפונים. אני שמחה שאתה זוכר את השם הקדום של האנשים המופלאים הללו.
אז כך:
נדין חיפשה את אהבת האמת שלה. חיפשה את האהבה האחת המושלמת. רבים רצו לאהוב אותה ולתת לה את עולמם, את חייהם, את עצמם, אולם לבה הרגיש שהם לא הדבר אותו היא מחפשת - היא מחפשת את אהבתה האמיתית והמושלמת.
לאחר זמנים רבים של חיפוש, לאחר עולמות רבים של חיפוש, לאחר חיים רבים של חיפוש, החליטה לבקש את עזרתו של אחד המיקסמים העתיקים של העולם הזה - מוכר העפיפונים.
מוכרי העפיפונים הם מיקסם קדום ואפילו עתיק ביותר. אלה גברים אשר כל עולמם וכל כוחם וכל עניינים הוא קסם אחד - קסם הגשמת החלומות. נודדים הם בעולם לעולם ותמיד רק ברגליהם, יוצרים עפיפונים ססגוניים ומלאים ביופי, ובכל אחד מוטמן חלום - עושר, הגשמה, זהות, אהבה ועוד. ובכל עפיפון הם תמיד מותירים מקום לשם. כאשר השם מוכנס אל העפיפיון הנושא את החלום המבוקש הוא מועף אל על, ושם ניתן לידיהן של הגבירות הכחולות של כל הרוחות והן קושרות את הקשרים, וסוגרות את המעגלים, ומשלימות את התבניות, ומחברות בין השמות לחלומות, ובריאה חדשה נולדת בעולם.
נדין מצאה לה מוכר עפיפונים - דוניאק - וביקשה ממנו להגשים את חלומה - אהבת אמת.
היא כל כך הייתה עסוקה בחיפוש האהבה עד כי כלל לא שמה לב על כך שהיא הטילה על מוכר העפיפונים את אחד הכישופים העוצמתיים ביותר הקימים בבריאתינו - כישוף היופי, והוא - חסר האונים - נפל בכישוף ולבו הפך להיות שלה.
בעודו עוסק במלאכתו הקסומה היא לא ראתה את עיניו שלא עזבו אותה, היא לא חוותה את נשימותיו שהפכו מהירות ומרוגשות, היא לא ראתה את לבו שנהה אחריה וגם לא שמה לב כיצד לבה שלה נענה במלואו לאהבה שקיבל בשלמות מלאה מהדוניאק.
לבסוף העפיפון שלה היה מוכן והוטס אל המרומים. כאשר שוחרר אל גבירות הרוחות, נדין הודתה כלאחר יד למוכר העפיפונים והמשיכה בדרכה.
גבירות הרוחות הכחולות קיבלו אליהן את חלומה של נדין, קשרו את שלל קצוות החיים הפרושים, נעלו את כלל הדלתות הפרוצות, וטילטלו את כל האפשרויות והטעויות והגשימו את המציאות.
המציאות החדשה ננעצה בתוך נדין כאמת וידיעה ברורה - עליה להשריש שורשים באדמה ולהיות עץ. רק כך אהבתה האמיתית תתגשם לה.
היא נעצה את שורשיה באדמה, הקיפה עצמה בטבעות של שקט, וצימחה ענפים ועלים... וכולה הייתה כסופה. כך נעמדה באמצע חייה והייתה לעץ כסוף מושלם.
מוכר העפיפונים לא היה יכול לשאת את עזיבתה של אהבתו האחת, ויצר עפיפון בעבור עצמו. מעולם לא עשה כן, אולם עכשיו ידע שזהו גורלו האחד. הוא יצר לעצמו עפיפון ובו ביקש למצוא את נדין - אהבתו האחת והאמיתית והמושלמת.
גבירות הרוחות קרעו את כל החוטים, ניערו את כל הקינים, וסערו ברוחות אדירים את כל שלא קשר את עצמו לעצמו בכנות, והגשימו את החלום.
הגשמת החלום לקחה את מוכר העפיפונים במסע אל עברה, והוא כלל לא ידע אל הכיוונים. הלך הוא לאיבוד והסתובב כעיוור וחירש ברחבי העולם עד שהגיע אל עץ כסוף מושלם.
הוא ראה את לבה בתוך הגזע, הוא חווה את עיניה היפות בעלים הכסופים, הוא הריח את הבל פיה בטבעות הדממה בהן הייתה מוקפת, הוא רץ אליה והטיח עצמו על גזעה, ולבו פעם עם לבה ואור ואושר היה בינהם.
והיא שעמדה ורק הניחה, זיהתה אותו הפעם ופתחה את לבה אליו, ואט אט הוא נמס אל תוך העץ, השתלב אל תוכו, התמוסס אליה. וכאשר המיזוג היה מושלם, קריסטלי יופי תלו על הענפים הכסופים. קריסטלי כוכבים יהלומיים מילאו את העץ והוא הפך למקודש. מקודש עד מאוד.
ושניהם היו עם אהבת האמת האחת שלהם. תמיד."
אני זוכר שנאנחתי ונשמתי לרווחה עם סופו של הסיפור. לא כל המיתוסים ולא כל הסיפורים נגמרים בטוב.
"והמיתוס הזה מלמד אותנו שלפעמים, מרוב שאנחנו מחפשים, מרוב שאנחנו חדורי משימה, גם אם הדבר אותו אנחנו מחפשים נמצא והוא עמנו - לא נדע. לפעמים המשימה שלנו משתלטת עלינו ואנחנו נעלמים מעצמנו לתוכה.
לפעמים אפשר להניח ולהמתין לרגע ואז, כל העולם כולו יבוא. כולו. יבוא."
מצאנו הרבה פטריות באותו היום והמרק היה נהדר.
אני אוהב אותך
