top of page
logo of umata

מרכז הכשרה למציאת נתיב הנשמה, להולכים בדרכי אמא אדמה לפי המסורת השאמנית והדרכים העתיקות

מסורת עתיקה ונשכחת מלמדת שבנַגַה-מוּ (למוריה), אלה שלא הצליחו למצוא את נתיב נשמתם, יצאו במסע למערה המקודשת בה חיו פרפרים זורחים בכחול. במערה נערך טקס אורות וצללים. ובסיום הטקס, נתיב הנשמה הפך לידוע ואפשר היה לחיות אותו. שמה של המערה : אוּמַטַה

נפגשתי איתה אחרי הרבה מאוד זמן שלא התראינו



נפגשתי איתה אחרי הרבה מאוד זמן שלא התראינו.

אני זכרתי אותה היטב, אבל הייתי צריך להזכיר לה אותי. אני מניח שהשנים שינו אותי יותר מדי בשבילה לזכור.

היא עדיין הייתה תופרת ומתקנת הבגדים בעבור האדונים והגבירות שלהם.

לפעמים הענווה של הנשים הגדולות ביותר מצליחה לקחת ממני את הנשימה. כוחותיה של האישה הזו הם אדירים, יכולת בריאת המציאות וכישופה על פי רצונה הם כמשחק בידיה - ממש כמו שגור חתולים משתעשע בכדור צמר, כך היא יכולה לרצד את החיים בקצות אצבעותיה, כמובן אם רק תרצה. ולמרות כל אלה, היא מתחפשת למשרתת של אנשים שהם הרבה פחות ממנה ביכולות ובראיית הדברים החשובים בעולם. מתקנת את בגדיהן של הגבירות.

"למה? למה לך לעשות זאת?" שאלתי אותה בתמימות של מי שלא מצליח לראות אופקים רחוקים כפי שהיא רואה.

"אנחנו, הנשים והגברים של אמא, נמצאים כאן כדי להביא טוּב ויופי לעולם. וזה מה שאני עושה."

"ודווקא כאן?"

"אני רוקמת כשפים אל תוך בגדי הגבירות, הכישופים הללו משנים אותן והן משנות את הגברים ובסופו של תהליך העולם כולו משתנה."

היה צחוק בעיניה בזמן שהיא הסבירה לי וטוּב גם כן, הרבה טוּב בעיניים המופלאות שלה.

וכן, היא צדקה... כמובן. הנשים הן אלה אשר מכוונות את הגברים כדי ליצור את חלומותיהן ובחירותיהן. טוב לכשף אל תוכן את גבירת כל העולמות. כך האם המבורכת של כולנו תוכל לעבוד דרכן בעולם ולעשות שיהיה טוב.

היא בדיוק סיימה לרקום את דוגמת עץ החיים - אמא אשרה הקדושה - הניחה את כלי עבודתה ותוך שהיא חצי מחבקת אותי הזמינה אותי לאכול משהו כי וודאי הדרך הייתה ארוכה, והרגשתי שגם אני מקבל מעט מהעץ הקדוש, וידעתי שהעולם כולו הופך טוב יותר בזכות אשת עוצמה אחת שמתחפשת למשרתת ורוקמת על שמלות הגבירות.


בלוגים אחרונים

bottom of page