שיחתינו לאן עם הלב שלי

אז החלטתי לקחת את הלב שלי לשיחת "יחסינו לאן".

שאלתי אותו מה שלומו, והוא ענה שהוא מרגיש נהדר.

שאלתי שוב (בחוסר אמונה, יש להודות) – "באמת?"

והוא ענה שהוא ממש שמח ונעים לו בחיים.

שאלתי אותו – "אז למה אני מרגיש דברים אחרים?"

והוא ענה במשיכת כתפיים – "לא יודע?"

הייתי בהלם.

ממש בשוק.

ורגע אחרי התדהמה הבנתי – אני, האני שבאמת, בטוב – זה רק האופל שלי מספר לי שאני לא, ושקשה, ושלבד, ועוד מליון שקרים.

החלטתי שאני מאמין ללב וזהו.

פתאום יש לי חיוך.

גם על הפנים וגם מבפנים.

וזה נעים.

ומאז, כבר למעלה משבוע, בכל פעם שנדמה לי שאני לא בטוב – אני יודע שזהו שקר, ואני זוכר לחייך אל לבי והוא מחייך אליי, וטוב לי, וטוב לנו, וטוב בכלל.

ברכה גדלה הוא הלב שהאם הקוסמית הניחה בתוכנו.

ברכה גדולה מאוד.

אני בהודיה ואני גם מחייך מלבי שלי לשלך, ואוהב אותך.